יום חמישי, 27 באפריל 2017

סיפור קטן:

לפני כחצי שנה הסתבר לי שרוצים לפטר חבר לעבודה.

כזקנת השבט, ניגשתי למזכ"לנו, ואמרתי לו: "בבקשה, אל תעשו את זה".

מזכ"לנו הוא איש עם הראש הכי גדול שאתם יכולים להכיר. אי פעם. חבל על הזמן.הוא מכיר טכנולוגיות לפני כולם, הוא עושה דברים שהוא ממש לא חייב. ועוד ועוד...פתאום הוא מספר לי שהעובד המדובר נחשד בגניבת מכשירים שנעלמו ביום שישי אחד...ואיך הוא חושב לדעת איפה היה אותו עובד..?ואז הוא נכנס ל- Google Location History  לחשבון שלי... חשכו עיניי... ראיתי שכל חיי אני נעה מהבית לעבודה וחוזר חלילה... למעט גיחה צנועה לצפון איטליה...אז לעקוב אחרי העובד זה קצת קשה, כי זה מבוסס כניסה למייל שלו, אבל התגלית על המעקב האופציונלי היכתה אותי בהלם. לפחות באותה שניה.

המידע עלינו נאסף בכל מקום. האם זה צריך להפריע לנו?
אם זה לצרכים כלכליים בלבד, אז אולי זה לא כ"כ גרוע: לא איכפת לי שיצוצו לי פרסומות וכד' לפי טעמי האישי. באמת שלא. אולי אפילו אני מעדיפה. מקסימום - אני לא מתייחסת.

שאלת "האח הגדול" המקובלת היום ונוגעת כמעט בכל אחד מאיתנו - היא שאלה גדולה, אולי אפילו מוסרית, בינתיים - מעבר לתדהמה על היקפה, אני לא עד כדי כך מזדעזעת. זה מחיר הקידמה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה